<h1>ראבי"ה סימן תשל"ד</h1>
<h2>דף יא.</h2>
וכן לטלטל עור ול[שטח]ו וכן לדרוס עליו בני אדם עם דרכן שרי, וגם למלוח עליו בשר לצלי אבל לא לקדירה שהיא מרובה. ואין להוכיח מכאן [אם] צריך צלי מליחה לצאת מידי איסור דם או לאו, דשמא אורחא דמילתא משום טעמא בעלמא למולחו. ובספרים ישנים לא גרסינן בהקומץ רבה וכן לצלי אלא וכן לקדירה גרידא. ובירושלמי מפרש רב אדא מערים ומלח גרמא על העור עד שיהיה כל העור מלוח. ואית מרברוותא דאמרי דלא שרי הערמת שום איסור בעולם אלא לצורבא מרבנן שאינו פורץ גדר וכן הך דמערמת אשה וטובלת וכו' באשה חבירה וכן כל הני הערמה בפרק שני דמכילתין. וראיה מרב הונא בר חלזון דניים במברא בפרק רבי אליעזר אומר תולין דמפרשינן התם צורבא מרבנן לא אתי למיעבד לכתחלה.
